יקוטי נ' מילוטל ירקות מוקפאים בע"מ

החלטה

עניינה של החלטה זו בבקשת המשיבה לביטול צו מניעה שניתן במעמד צד אחד ע"י כב' השופטת לאופר ביום 08/04/13. יש לציין, כי הצו ניתן לאחר ביצוע הפקדה כספית של 5,000 ₪ בקופת בית המשפט ע"י המבקש.

טענת המבקש היא, כי יש לו זכות חזקה בנכס, אשר ניתן כנגדו צו פינוי מושכר ע"י כב' השופטת ג'דעון בבית משפט השלום בחיפה ביום 17/12/12, ולא יעלה על הדעת, כי בית המשפט יתעלם מזכות זו ובמיוחד לאור העובדה שהמשיבה ידעה היטב, כי המבקש נמצא בנכס האמור ומפעיל שם פיצוציה ובכל זאת נמנעה מהגשת תביעה לפינוי מושכר כנגד המבקש האמור.

כאן המקום לציין כאמור, כי ביום 17/12/12 נתנה כב' השופטת ג'דעון פסק דין על פינוי המושכר. פסק הדין ניתן כנגד הרצל משה שמיוצג גם הוא ע"י עו"ד מח'ול המייצג את המבקש בבקשה זו. מר הרצל משה הוא זה ששכר את הנכס נשוא בקשת הפינוי. מדובר היה במבנה בן קומה אחת בשטח של כ- 300 מ"ר.

בטרם ניתן פסק הדין על הפינוי, הוגשה בקשה ע"י הנתבע לצרף כנתבע נוסף את אחיו של מר הרצל משה, אשר עמו היתה חתומה המשיבה על הסכם השכירות הבלתי מוגנת להפעלת מועדון בר (מסעדה) ואולם ביליארד בשם "פונדק הבנד". מדובר באחיו של מר הרצל משה, ששמו מר אריה משה.

בתאריך 25/04/12, כלומר שמונה חודשים לערך לפני מתן פסק הדין על פינוי המושכר, ניתנה החלטה ע"י כב' השופטת ג'דעון בבקשה שהוגשה ע"י עו"ד מח'ול לצירוף מר אריה משה כנתבע נוסף בתיק פינוי המושכר, וכך כתבה כב' השופטת ג'דעון בהחלטתה זו: "לעניין בקשת הצירוף לא שוכנעתי, כי מר אריה הינו צד רלוונטי לצורך בירור תביעת הפינוי, שכן התביעה מושתתת על חוזה שכירות שנחתם בין המבקש והמשיבה ולא הוכח, כי למר אריה יש זכות חזקה במושכר אם מכוח חוזה ו/או מכוח מעמד אחר כלשהו, בהקשר זה הנני מפנה לחקירתו הנגדית של מר אריה שבה הודה כי לא נחתם בינו לבין המשיבה כל הסכם להארכת חוזה השכירות של המושכר. בנוסף יובהר, כי טענתו של מר אריה שלפיה הוא זה שהחזיק במושכר וממשיך להחזיק בו, הינה טענה שאינה מעוגנת בשום מסמך כאמור וככל שתוכח אין בה להקנות לו זכות במושכר מעבר לזכות של בר רשות, שהינה זכות הדירה הניתנת לביטול ע"י המשיבה. טענותיו של מר אריה בדבר השקעותיו והשקעות בני משפחתו במושכר, הינן טענות במישור הכספי שמקומן להתברר אינו במסגרת התביעה דנן כפי שהובהר בהחלטתי מיום 15/01/12".

על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי למרות שהשלכותיה היו צריכות להיות ברורות למשפחת הרצל.

חשיבות החלטה זו נוגעת לעדותו של מר אריה הרצל בבית המשפט בטרם ניתנה החלטה זו ע"י כב' השופטת ג'דעון ביום 22/04/12, ששם צוין והוזכר, כי למעשה הפיצוציה מופעלת במקום ע"י אדם אחר, וכך העיד מר אריה הרצל בפני כב' השופטת ג'דעון בעמ' 6 לפרוטוקול בית המשפט מיום 22/04/12 בתיק מספר 30277-03-11: "אין לי הסכם בכתב. יש לי הסכם ששמתי אותו שם שיפעיל לי פיצוציה במקום, בינתיים הוא מפעיל את המקום על סמך שאני נתון כרגע בהליך משפטי והם השאירו כל מיני מכתבים במועצה שאני "פלשתי". הוא מפעיל את הפיצוציה על סמך הרשות שקיבל ממני לעשות כן (הדגשה שלי – השופט ע. נווה). זה סה"כ 20 מ"ר".

צא ולמד: ע"פ עדותו של אריה הרצל למעשה המבקש בפני, מר יקוטי, פועל על פיו ומטעמו. הוא זה שמפעיל את הפיצוציה נשוא הבקשה על סמך רשות שקיבל ממר אריה הרצל לעשות כן. מר אריה הרצל, שהוא למעשה ע"פ עדותו שלו, שלמעשה גם המבקש לא יכול לסתור, הוא זה שמהווה את בעל החזקה במקום, אלא שבקשתו להצטרף כנתבע נוסף נדחתה ע"י כב' השופטת ג'דעון ואם רצה יכול היה להגיש בקשת רשות ערעור ולציין, כי החלטה זו מוטעית. הטענה שכביכול לא ניתן היה להגיש בקשת רשות ערעור שכן הוא לא חלק מהתיק, איננה נכונה משפטית ונדחית על ידי לחלוטין.

התוצאה איפוא שאכן המשיבה אוחזת ברשותה פסק דין חלוט על פינוי המושכר ולמעשה למבקש הפועל מכוחו של אריה הרצל, כפי שהסברתי כרגע, אין כל זכויות חזקה במקום ואין כל סיבה בעולם לקבל את זכות החזקה שלו שגם לא הוכרה ונדחתה למעשה ע"י כב' השופטת ג'דעון.

פסק דינה של כב' השופטת ג'דעון הוא מפורש וברור ובוודאי שאינני יושב כערכאת ערעור עליו. מתוך פסק הדין אני למד, כי למעשה יש לפנות את המושכר האמור מכל נכס או חפץ.

בהחלטתה מיום 22/04/12 ציינה כב' השופטת ג'דעון, כי אין למר אריה זכות במושכר מעבר לזו של בר רשות שהינה כאמור זכות הדירה הניתנת לביטול ע"י המשיבה וכי אם היו השקעות כספיות מקומן בתביעה כספית שניתן להגיש.

למעלה מן הצורך אוסיף ואומר, כי מקובלים עלי לחלוטין דבריו של ב"כ המשיבה בישיבת בית המשפט מיום 10/06/13 בכל הנוגע לאותו נספח ה לבקשה שהוגשה מטעם המבקש וכותרתו "זכרון דברים מיום 03/10/11", נאמר שם במפורש וזאת גם בזיקה לעדותו של מר אריה בבית המשפט, כי מר יקוטי מפעיל את הנכס מטעם הרצל משה ומטעם אחיו אריה.

הניסיון של המבקש לבוא ולטעון, כי למעשה מסמכים שונים מלמדים, כי המשיבה נמנעה במודע מלהגיש תביעת פינוי כנגד המבקש ו/או כי למעשה הכירה כב' השופטת עידית ויינברגר בבית המשפט השלום נהריה בת.א. 39947-02-13 אשר הוצג על ידי המבקש במעמד הישיבה, כי למבקש זכויות חזקה בנכס נדחות על ידי ואין להן שום בסיס או מקום.

מדובר איפוא בפסק דין חלוט של כב' השופטת ג'דעון מתאריך 17/12/12 שלמעשה המשיבה אינה מצליחה לממש, דבר הגורם לה בהחלט לנזקים.

מכל המקובץ דלעיל, ביחד ו/או לחוד, לא מצאתי הצדקה להשארת צו המניעה הזמני על כנו והבקשה נדחית.

לעניין הוצאות: אני אסתפק בסכום של 5,000 ₪ אשר עליו הורתה כב' השופטת לאופר כאשר נתנה את צו המניעה הזמני, כאשר סכום זה שהופקד ע"י המבקש יועבר לידי המשיבה ע"י המזכירות תוך 15 יום.

לעניין התיק העיקרי: יש לנווט אותו לשופט כמקובל ויש להחזיר את המסמכים שהוגשו לי במעמד הישיבה (הבקשה הדחופה לביטול צו המניעה) לידי המשיבה.

ניתנה היום, ג' תמוז תשע"ג, 11 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: